המחלוקת בין הרב למתנגדים

תשובה:

טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.

אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.

זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה. 
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.

הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.

אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.

המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).

חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.